<h1>תשב"ץ סימן תס"ט</h1>
<h2>דף קכא:</h2>
מהר"ם ז"ל אומר אדם שטבע במים שאין להם סוף והלכה אשתו ונשאת בלא התרת חכם שיש לנדות האשה והבעל עד שיגרשנה כדאיתא בפרק בתרא דיבמות (דף קכ"א) ההוא דהוה קא אזיל ואמר מאן איכא בי חסא טבע חסא אמר רב נחמן האלדי' אכלו כוורי לחסא. מדבוריה דרב נחמן אזלא דביתהו דחסא ואינסבה ולא אמר לה ולא מידי משמע דוקא מדיבוריה דרב נחמן. מכאן ראיה שאין לה להנשא אלא על פי חכם ואם נשאת כופין את שניהם האשה והאיש לגרש. ומי שמעכב האיש או האשה יש לנדות. וחכם שהתיר יש לנדותו כדאיתא בפרק בתרא דיבמות ההוא גברא דטבע באגמא דסמקי אנסבה רב שילא לדביתהו אמר ליה רב לשמואל תא ונשמתיה אמר ליה נשייליה ברישא שלחו ליה מים שאין להם סוף אשתו אסורה או מותרת שלח להו אשתו אסורה ואגמי דסמקי מים שיש להם סוף או מים שאין להם סוף שלח להו מים שאין להם סוף ומר מאי טעמא עבדת הכי שלח להו מטעא טעינ' אנא סברי כיון דקוו וקיימי כמים שיש להם סוף דמי ולא היא כיון דאיכא גלי אימא גלי אשפלוהו קרי שמואל עלויה דרב לא יאונה לצדיק כל און וקרי רב עליה דשמואל ותשועה ברוב יועץ. אלמא משמע ראיה מכאן שיש לנדות החכם שמתיר לה לינשא לאשה שטבע בעלה במים שאין להם סוף שהרי רב ושמואל רצו לנדות רב שילא בשביל שנתן רשות לינשא לאשה שטבע בעלה במים שאין להם סוף אם לא שהניחו בשביל שטעה רב שילא שסבור שאגמא דסמקי כמים שיש להם סוף. הג"ה ומיהו במסקנת הספר אינו כן דמסיק בהדיא דבדיעבד מותר אפילו שלא על פי חכם ואפילו במים שאין להם סוף ומה שאמרנו בפנים על ההוא דחסא ודוקא משום דאינסיבא על פי רב נחמן לא משמע כן כלל דהא מיניה דההיא דחסא שמעינן הא דאמור רבנן מים שאין להם סוף הני מילי לכתחילה אבל אינסבא לא מפקינן לה מיניה משמע דאינסבא דקאמר היינו שלא מחמת דיבור חכם מדקאמר הא דאמור רבנן מים שאין להם סוף אשתו אסורה היינו לכתחילה אבל אינסבא לא מפקינן לה משמע דקאי אהא דקאמרי רבנן בעלמא ועוד מדקאמרינן אינסבא ולא קאמר אנסיבה משמע מדעתה אינסבא בלא התרת חכם ועוד מדקאמר באורך לישנא והלכתא לא שנא צורבא מרבנן ולא שנא וכו' דיעבד אין לכתחילה לא והתם מיירי בלא דיבוריה דרב נחמן וכן פסק בהדיא בספר המצות דאם נשאת לא תצא במים שאין להם סוף עכ"ל.
